החגים ממש לפנינו – וזה בדיוק הזמן למאמר מעניין, העוסק בין השאר בטיסות לחו"ל, ואפילו יותר חמור – בבעיה הכי גדולה בתקופת

החגים:

המשקל!

המאמר מתבסס על כתבה שהתפרסמה השבוע ב-mako, לפי חברות התעופה בוחנות ברצינות אפשרות לשקול את הנוסעים לפני הטיסה.
ולפני שתתחילו להיבהל מכל המטעמים שתאכלו בחגים – אז תירגעו, הכוונה היא לא לבצע תמחור של כרטיס הטיסה לפי המשקל…
המטרה היא להעריך יותר טוב מהו המשקל האמיתי של כל הנוסעים במטוס – בשביל לחסוך בדלק.

ואיך כל זה מתחבר לדאטה אתם שואלים? התשובה:

התפלגויות!

מה הקשר בין משקל להתפלגות?

ובכן, כיום, קיימת הערכה של משקל ממוצע מסוים לנוסע מבוגר, לנוסעת מבוגרת ולילדים.

את הפרמטר הממוצע הזה מכפילים בכמות הנוסעים מכל סוג ומקבלים הערכה של המשקל הכולל של הנוסעים.

באופן דומה עושים עם משקל המזוודות, ואז מחשבים את כמות הדלק הנדרשת לטיסה.

 

ואיפה הבעיה?

ובכן, הפרמטר של המשקל הממוצע לנוסע הוא קבוע (לפי הכתבה גבר ממוצע שוקל 88 ק"ג ואישה ממוצעת שוקלת 70 ק"ג).

ומאחר והוא קבוע, המכפלות שלו עשויות להיות לא מדויקות – בלשון המעטה.

הרי ישנה שונות בין האנשים בהיבטי משקל בטיסה מסוימת, שלא לדבר על יעדים שונים.

באופן הזה, קיימת בעיה שמצד אחד לא יודעים בדיוק כמה המטוס שוקל, ומצד שני חייבים לעמוד ברף של בטיחות (לכל מטוס יש מגבלת משקל שהוא יכול להמריא איתה).

הפתרון במקרים רבים הוא לקחת מקדמי בטיחות מאוד גבוהים – נניח 30 אחוזים יותר מעבר לחישוב של המשקל הממוצע.

הדבר הזה עשוי לגרום ללקיחת הרבה יותר דלק ממה שצריך, ומאחר ולדלק הזה גם יש משקל – עולה בזבוז מהותי של דלק וגם של זיהום אוויר.

המסקנה: המשקל הממוצע פשוט לא מספיק!

 

אז מה עושים?

כאשר חברות התעופה רוצות להתחיל לשקול את הנוסעים, זה לא בשביל לגבות יותר כסף על "משקל יתר"…

המטרה היא לקבל את המשקל האמיתי של הנוסעים, מה שיאפשר לוותר על הרזרבות של הדלק בגין הערכת המשקל הגסה בשיטה הישנה.

המשמעות: איסוף דאטה מפורט, שיאפשר לעשות חישוב הרבה יותר מדויק של הדלק הנדרש לטיסה.

 

אבל למרות העקרון של מדידת הנוסעים שלכאורה נותנת הרבה יותר ודאות, תהליך מילוי הדלק במטוס עשוי לארוך זמן מה, שלא לדבר על תכנון הטיסה בהתבסס על המשקל הזה.

כנובע מכך, ככל הנראה עדיין תיאלץ חברת התעופה להעריך את המשקל הכולל עוד לפני שכל הנוסעים נשקלו.

ואת זה עושים על בסיס מדגם של הנוסעים, וחישוב של התפלגות המשקל שלהם.

 

מאחר ומשקל של אוכלוסיה מסוימת (נניח גברים) שואף לממוצע מסוים מצד אחד, ומצד שני הרבה יותר סביר שנהיה קרובים למשקל הזה מאשר למשקל מאוד גבוה או מאוד נמוך – ישנו קשר הדוק להתפלגות.

במקרה הזה – ההתפלגות נקראת "נורמלית", והצורה שלה היא פעמון (הפעמון מתאר את הסיכוי להיות בעלי משקל קרוב או רחוק מהממוצע).

 

מדגם מתבסס על העקרון הזה, מאחר והוא מנסה להעריך על סמך חלק מהאנשים את המשקל הכולל בקרב הנוסעים.

 

איך זה מתבצע בפועל?

אז נניח שיש במטוס טיפוסי 200 נוסעים.

המשקל הכולל השווה לכמות הנוסעים כפול המשקל הממוצע;
ומאחר והבנו שיש להפריד את הגברים, הנשים והילדים (לכל אחת מהאוכלוסיות ישנם מאפייני משקל שונים), המשקל הכולל יהיה סכום המכפלה של המשקל הממוצע בכל אוכלוסייה בכמות שלה.

עבור כל אוכלוסייה כזו, נשקול את הנוסעים הראשונים שיבצעו צ'קאין, בשאיפה שנספיק לשקול כמה שיותר נוסעים לפני שנהיה חייבים לסגור את הערכת המשקל לצורך תכנון הטיסה ומילוי הדלק.

ככלל, השאיפה היא לכמה עשרות של נוסעים מכל אוכלוסייה (כלל האצבע הוא 30 נוסעים – למרות שנשאף ליותר).

בשלב הזה, נפעיל על המדגם חישוב בשם "רווח בר סמך", שמטרתו היא להעריך את הממוצע של אוכלוסייה מסוימת מתוך מדגם (חלק מהאוכלוסייה), ברמת ודאות מסויימת (נניח: 99%).

בדוגמה שלנו:
מהו המשקל הממוצע בקרב כלל הנוסעים הגברים, בהסתמך על 50 הנוסעים הגברים הראשונים שנשקלו?

 

מבלי להלאות יותר מדי במונחים ונוסחאות סטטיסטיים, התוצאה של החישוב הזה היא טווח עליון ותחתון של המשקל הממוצע לנוסע, ברמת ודאות של 99.9% (בטחון כמעט מוחלט שהממוצע האמיתי יימצא בתוך הטווח שנמצא).

ומדוע נדרשת רמת ודאות? כי עדיין, מדובר בהערכה סטטיסטית.

 

מה עושים עם כל הסטטיסטיקות?

נניח שקיבלנו שהמשקל הממוצע של הנוסעים הגברים הוא בין 78 ל-82 ברמת ודאות של 99.9% (סביר להניח שנרצה לבחור ברמת ודאות גבוהה מאוד לאור שיקולי הבטיחות);

אז כנראה שנבחר בגבול העליון (82) – ולפיו נחשב את כמות הדלק הנדרשת.

נחשב באופן דומה גם לנשים ולילדים, ונסכם את המשקל המוערך.

 

באופן הזה – חסכנו לכאורה 6 ק"ג לנוסע (נניח שנשים וילדים יצאו גם בעלי הפרש משקל כמו הגברים), ועבור המטוס כולו (200 נוסעים) יהיה מדובר ב-1.2 טון, מה שבודאות ישפיע על כמות הדלק.

 

אז לסיכום

בפוסט עברנו על דוגמה אמיתית לתהליך שכלים אנליטיים מסייעים לשפר.

שימו לב לשלבים השונים אותם ציינו במהלך הפוסט:

·       מיפוי הבעיה

·       איסוף דאטה – המשקל לכל נוסע

·       הערכה סטטיסטית – המשקל הממוצע

·       סיכום הפרמטרים – הערכת המשקל הכולל של הנוסעים.

השלבים הללו קיימים כמעט בכל פרויקט אנליטי, וחשוב להכיר אותם בתפקיד, וגם לקראת הראיונות.

 

אז בפעם הבאה שתעשו צ'קאין לטיסה – תהיו בטוחים שיש הרבה חישובים מאחורי הקלעים שמאפשרים לכם לעלות על המטוס ולנחות בחופשה.

וגם אם יתחילו לשקול אותנו לפני העליה למטוס – עדיין תרגישו חופשיים להנות מהאוכל של החגים.

 

שנה טובה, גמר חתימה טובה וחגים שמחים!!!

 

 

 

קבלה לעבודה כ-Data Analyst בדרך החכמה: סדנת הנתיב המהיר